פרשת האזינו
פרשת האזינו היא פרשה שמסיימת את חמישה חומשי תורה ואת ספר הזוהר והם דברי משה רבנו שמדבר בשם עצמו, דהיינו, הוא רכש את כוח השם הקדוש ובכך הגיע לשוויון צורה עם י-ה-ו-ה.
תסתכלו בגוגול בשם יהוה, תסתכלו על שם משה רבנו, תסתכלו בכתבות שקיימות ברשת. מי כותב מה זה משה רבנו - ומי כותב מה זה יהוה? תשאלו את עצמכם שאלה פשוטה: אם תקבלו מכתב שרשום בו: אתם רשאים לקבל ביטוח רפואי חינם ללא כסף ומספר המקומות מוגבל למאה אלף?... אתם לא רואים את עצמכם עומדים בתור שהמספר שלכם מאה אלף. אם תקבלו מכתב שני שכתוב: בואו תקבלו הדרכה להיות משה רבנו ולהגיע לשוויון צורה עם יהוה כך שכל חייכם אתם לא צריכים ביטוח רפואי אתם ומשפחותיכם... האם לא נראה לכם שמיד אתם זורקים את המכתב וטוענים זה לא יכול להיות... אתם יכולים לשאול את עצמכם: מדוע אתם מתנהגים כך?!...
פסוק כ"ב בפרשה (ספר הזוהר): "למדנו, בשעה ההיא שאמר משה האזינו השמים ואדברה, נזדעזעו העולמות. יצא קול ואמר, משה משה, למה אתה מרעיש את העולם. אתה, בן אדם, ובשבילך ירעש העולם. פתח ואמר, כי שם יהוה אקרא. באותה שעה נשתתקו והקשיבו לדבריו".
לפי הכתוב נראה שאף אחד לא הכיר את משה, הרי אנחנו יודעים שהוא הדריך אותם מיציאת מצרים ועד קבלת התורה וכל עם ישראל ראה אותו עולה לסיני ויורד מסיני. כולנו יודעים מה כוחו של משה רבנו מן הכתובים ואת כל מעלליו. כך שאיך יכול להיות העולם ירעש ויקראו לו בן אדם אתה... כאשר הם יודעים שהוא ראה את יהוה פנים מול פנים.
מה כוחו של משה רבנו שיכול לעמוד מול ישראל כאשר הוא נמצא במודעות "אין אלהים עמדי" ולדבר ולסכם את כול התורה ולאחר זאת אומר "וזאת הברכה"?.היום אנחנו נמצאים במודעות 2008 וכל אחד מדמה את עצמו לא לעצמו אלא לדמיון שלו. כך שהדמיון הוא מציאות ואף דמיון לא עומד במבחן המציאות ונוצרה מציאות: "כל אדם חושב שדרכו נכונה - וכל אדם יעשה שדרך השנייה תיהרס רק שדרכו תצליח". כך נהרס העולם הזה עולם הדמיון שנאמר: תמות נפשי עם פלשתים. כך שהשאלה היא: מי יכול לעמוד מול כל עם ישראל ומול כל היקום ולסכם את התורה ויוכיח: שכל מי שנמצא מתחת למודעות משה הוא דמיון של משה ומשה הוא דמיון של מי שנמצא מעליו.
פסוק ט"ז (בפרשה בספר הזוהר): "אמר רבי שמעון, הרימותי ידי בתפלה, לקדוש העליון, שדברים אלו, (דהיינו חכמת הקבלה), נתגלו על ידי בעולם ההוא, כמו שהיו מכוסים בלבי. ואין אנו (משתמשים) באלו הדרכים של אותם הברייתות, אלא דרכי התורה אנחנו מחזיקים (לבאר החכמה)". (המילים בסוגריים של רבי יהודה אשלג).
רבי שמעון מראה לחברים את הכוח הטמון ואת הכוח הגדול שקיים בפנמיות שלו שזה נקרא "חכמת הקבלה", והכוח הזה הטמון בו נתגלה לו בעולם ההוא. מה זה עולם ההוא שהיה בו רשב"י? זו היא מציאות שהעולם היה ברצונו של הבורא לברוא את העולם כך שעוד לא היו הנמצאים, וזה סוד: "את השמים ואת הארץ" ראשי תיבות ההו"א (מתואר בספרי מלחמת הרוח בחומר), כך שלפני כן היו מכוסים בליבו, ז"א, היה איש פשוט כמו כול אחד עלי אדמות, לכן השאלה שצריכה להישאל, מדוע התגלה לרשב"י העולם ההו"א? האם אנחנו יכולים למנות סיבות כמו: היה 13 שנה במערה ולא היה לא מה לעשות, היו לו קשיים, היה נמצא בדחק, התשובה היא, לא! רשב"י היה איש תמים, איש אמת, איש שלום, קשור למשפט מורו רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך - אני אלהים, וקשור חזק למצווה "כבד את אביך ואת אמך". לכן הקב"ה אהב אותו ונתן לו את מציאות: "לך לך מארצך"... ובכך התגברו שאלותיו (חקר התורה) עד כדי כך שהוא הגיע לעולם ההו"א שהוא נמצא בעולם הזה, והביא את הידע מהעולם ההו"א ללמד את העולם הזה (אשריך מורי). ולכן בדרכים של הברייתות שהם הגמרא ותלמוד בבלי לא משתמשים בהם אלא ללכת בדרכי התורה ולבאר את החכמה.
ישנם כאלו מהללים ומשבחים אותו - ישנם כאלה שהופכים את תורתו לוויכוח אקטואליה - ישנם כאלו שמתעשרים מתורתו - וישנם כאלו שמפחדים את העם מתורתו. אבל אף אחד לא רוצה לדעת את תורתו, דהיינו, אף אחד לא רוצה להגיע לנשמתו הוא, דהיינו, לאמת שלו ביחס לשקר שלו. כל אדם צריך לדעת בדעת שכדי להגיע לנשמתו: "אל תאמין למראה עינך - ואל תשכח מראה עינך".
פסוק י"ח בפרשה: "אמר רבי שמעון עד מתי יקראו החברים בדברים האלו, (דהיינו בברייתות). הרי אנחנו הולכים אחר הקב"ה. ואנו יודעים הדברים, (שבחכמת הקבלה), ודבר זה נתגלה על ידנו מה שלא נתגלו לראשונים, מכאן ולהלאה, כל אלא הדברים וכול אלא הברייתות הניחו אותם לאלו שלא נכנסו ויצאו, (דהיינו שנכנסו בחכמה, ולא יצאו ממנה, כי לא הבינו אותה). ובניהם יבואו לשאול בחכמה, וכשישאלו יאמרו (להם) החברים. אוי לאותו הדור שרבי שמעון בן יוחאי נסתלק ממנו. אבל בוא וראה, מכאן ולהלאה לא יהיה דור כדור הזה, והתורה לא תתגלה על ידי החברים". (בסוגריים רבי יהודה אשלג).
רשב"י משתומם דאז איך עדיין משתמשים בברייתות, ומה אני אומר היום 1900 שנה לאחר מכן,
עד מתי הם רוצים להשתמש בברייתות האלו?!...
האם כול ההשפלות שהם נמצאים בהם זה לא מעיר אותם?!...
האם להיות בת יענה זה לעבוד את הקב"ה?!...
האם לאמור ישנם שתי סוגים של מציאות האחת שלי והשנייה כול השאר כך אפשר להפיץ את התורה?!...
האם להפחיד את האנשים ולתת להם תקווה שבעולם הבא יהיה יותר טוב כאשר אנחנו יודעים שהתקווה אבודה כשם שטען ניטשה: "התקווה הטובה ביותר שצריכים לתת לחולה זה להרוג לו את התקווה"?...
איך ראה רשב"י את מה שראה והנה 1900 שנה עברו והדרדר היקום מדרגת תנאים ועד דרגת הלכות? ובמקום התנאים מה נתפס? מודעות הגוף, הטכנולוגיה. על זה נאמר שבזמן משה בני ישראל אכלו מן, דהיינו, ממודעות של זעיר אנפין (הקב"ה - דעת), והיום אנחנו אוכלים מן הארץ (המלכות) ששורשה מכות, אוי לבושה הזאת! רבי שמעון ראה וניבא והתקיימו דבריו באמרו: "והתורה הזאת לא תתגלה על ידי החברים", וכאשר רשב"י גוזר הקב"ה מקיים והנה אנחנו בשנות 2008 והקב"ה וכול צבאותיו מלווים אותי שש שנים בלימוד התורה ושלחו אותי לעולם ההו"א ושם הראו לי מה שהראו ומקיים את אמירתו של מורי באמרו: " קל יותר ללמד בן רשע להיות צדיק מבן צדיק להיות צדיק", והיום שהיא שנת הגאולה אני מגלה את מה שגילו לי, ובספרי אני משווה כול מודעות ומודעות ונותן דוגמאות מדעיות כך שאפשר להוריד כול ספק.
מה כוחו של ספרי?
אהבה - משמעות האהבה שמתוארת בספרי היא: "דרך חיים שמורידה כוח היא מראה אהבה". כוח היא מילת הגדרה של התעלות, דהיינו, יש כוח אחר שמעלה את הכוח של ההתעלות. כך שהכוח שנמצא היום במודעות העולם הזה הוא נקרא: "כוח הפרנויה". האדם פוחד להפסיד את מה שיש לו שהוא לא שלו ויוצר כוח נוסף להגן על שלו כך: "אין כוח שיכול להגן על הכוח רק כאשר אין כוח - כל הכוח נמצא" - אהבת אמונה חכמת הקבלה.
דוגמא: כל אדם ואדם שיניח מול עיניו את כל מה שיש לו וישאל את עצמו כך: למי אני מוריש את כל מה שיש לי אם מחר אני עוזב את מודעות העולם הזה?...הנקודה הזו היא יום המוות - והנקודה הזו יום היוולדו - ומהנקודה הזו במקום להוריש את מה שיש לנו שזה לא שלנו נשתמש במה שלא שלנו ונשיג את שלנו. כך שמה ששלנו שהוא לא שלנו נותן לנו להשיג את שלנו ואת מה שלא שלנו - וזה רק לאחר שמשיגים את שלנו - ששלנו זה - גופנו ונשמתנו.
שנה טובה - היום הזה הוא סיום השנה העברית וכל אחד ואחד מגיש דוח למס ההכנסה. 1/1/2009 כל אחד ואחד מסכם את רווחיו ומגיש דוח למס הכנסה. מה ההבדל בן היום הזה ליום העתיד לבוא? במודעות העולם הזה אין הבדל והדבר המשותף שקיים: "אנחנו נותנים רווחים שהרווחנו בעמל כפנו לאנשים אחרים שמרמים אותנו בדבריהם".
דוגמא: כל אדם ואדם שיעשה הצהרת הון לעצמו וירשום, מה היה לו לפני שנה ומה יש לו לאחר שנה ויחשב את הכוח שהשקיע עבור ההפסד או הרווח שהיה במשך שנה ואז הוא מתחבר למשפט: "טוב יום המוות מיום היוולדו", שמשמעות המשפט הוא: "כל אדם שאיפת חייו להיוולד מחדש בחייו", זה נקרא ? תחיית המתים. ועל זה אנחנו אומרים כל שנה: "תכלה שנה וקללותיה"...
מי יכול להראות לנו אנחנו הגשמיים דרך בפרשת: "האזינו", שהוא עבר אותה (עשייה), כך שכל שנה היא אותה שנה שהייתה קודם לכן, והשנוי היחיד שנוצר בה הוא - טוב?...זה הוא האדם שיכול לאמור: "האזינו השמים והארץ ואדברה"...כך שבמקום לאמור: "תחל שנה וברכותיה", יאמר: "ברכותיה שנה תחל"... כל יום יש בו ברכה שנאמר: "ויברך אלהים את האדם"...ומה שנשאר לעשות. לגלות את הברכות שבכל יום ויום שיום נקרא טוב - אור. זאת תורת האזינו שתראו בספרי: "מלחמת הרוח בחומר".
"שנה טובה היא תהיה טובה רק אם עושים אותה טובה".
"להאזין ולא לעשות זה לשמוע ולא להבין".
"לדעת את האמת זה לא להפסיד את השקר אלא לכבד את השקר".
